אלה שאינם בקיאים בפרטים הנה כמה עובדות: כשבעה אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל חולים במחלת הסוכרת. מחלת הסוכרת פוגעת קשות בכלי הדם ומצרה אותם. נקודת התורפה של חולי סוכרת היא ברגליים, מפני ששיבוש באספקת הדם יוצר נמק. נמק מתפשט ומייצר ריקבון, שעלול להוביל אף למוות. זה מתחיל בפגיעה עצבית תחושתית ברגל, לעיתים הכאב אפילו אינו מורגש. כשמתפתח פצע הוא אינו נרפא, בגלל מחסור באספקת דם זה יכול להתחיל מציפורן חודרנית או מהפצע השטחי ביותר. "לעיתים הסימן היחיד שמשהו מתרחש הוא כשחולה הסוכרת מוריד בערב את הגרביים ומגלה שהן רטובות ולא ממים" מסביר דוקטור שוראקי. "הם מעיפים מבט ומגלים שישנו פצעון בכף הרגל. הבעיה הקשה היא שחולי הסוכרת מאבדים את ההרגשה בכף הרגל. הם יכולים ללכת עם רגל פצועה לים המלח ולא להרגיש כלל את הצריבה".
אל מול מצוקה כל כך בוערת, ניצב מערך רפואי שאנן וקמצן. הכול מסכימים שהדרך להתמודד עם מכת הנמק היא רק באמצעות מניעה. לעצור את האסון עוד לפני שהוא מכרסם את הגוף. הבעיה היא שאין תשתית למניעה ואין כסף, אך גם כשמפספסים את המניעה והרגל פגועה וחולה, קיימות שיטות, אמנם איטיות, המצריכות כוח אדם רב וסבלנות, היכולות לעצור את ההתדרדרות ולמנוע קטיעת איברים.
הפתרונות שהצמיחה הרפואה המודרנית אינם מתאימים למציאות. בעולם התפתחו בשנים האחרונות טכניקות ריפוי שונות לנמקים: בין היתר טיפול בתא-לחץ, שמגביר את זרימת הדם לרגליים הפגועות. אלא שהעלות העצומה מאפשרת רק למעטים לקבל טיפול עדכני. רוב חולים לא עוברים את הפרוצדורה הקשה. אופציה נוספת היא ניתוח מעקפים. חיבור עוקף של כלי דם תקינים כדי לשפר את זרימת הדם לכף הרגל הפגועה. אולם, די שרופא כלי דם יחליט שאתה לא מועמד מוצלח לניתוח מעקפים, כדי שתמצא את עצמך מול סכין של כירורג שיקטע חלק כזה או אחר מרגלך.
ד"ר שוראקי מצביע על אישה היושבת בחדר ההמתנה. היא דווקא כן קיבלה עזרה מ'קופת חולים', אך בתמורה לזה הייתה צריכה לאבד את בעלה. הלה קיבל דום לב שעה שהקים זעקות שבר ב'קופת חולים', שעה שלא הסכימו לאשר לאשתו את הטיפול המתאים.רק לאחר פטירתו הסכימה 'קופת חולים' לאשר את הטיפול לאישה.
חולים נוספים שהתאספו סביב לחדר בו עמדנו סיפרו על קשיים גדולים בדרך לקבלת טופס 17 למרכזים הרפואיים הגדולים, המתמחים בטיפול בבעיה, כאשר הטיפול הוא קטיעה 'קופות החולים' נוטת לשתף פעולה ביתר גמישות. אך כאשר מדובר בחלופה המצריכה טיפול ממושך, הדורש אין ספור ביקורים במרפאה ועשוי להציל את רגל החולה. שיתוף הפעולה של קופות החולים שואף לאפס.
הרב פרידמן, נמנה על המטופלים במרפאתו של דוקטור שוראקי. לדבריו, זול יותר לקנות את תרופות האנטיביוטיקה באופן פרטי, באמצעות הרוקח אליו מפנה דוקטור שוראקי, מאשר לקנות אותן דרך 'קופת חולים', "הרגל שלי הייתה במצב נורא. הנמק הגיע עד העצם ו'בקופת חולים' אמרו לי הרופאים כי לא נותרה ברירה אלא לקטוע. אני כמובן סירבתי. בסופו של דבר הגעתי איתם לפשרה שאני אתאשפז בבית חולים, אך הם יטפלו בי עם האנטיביוטיקה שמכין דוקטור שוראקי. הכול, כמובן, אחרי שחתמתי להם שההחלטה על הטיפול היא באחריותי. שאלתי את דוקטור שוראקי כמה תעלה לי מנה של אנטיביוטיקה והוא אמר לי 220 שקל. כששמעתי כך החלטתי לגשת לקופת חולים 'מכבי'. יש לי את כל הביטויים המשלימים ובטח יעלה לי זול יותר. כשפניתי אליהם הם ענו: "אין בעיה, יש לנו את התרופה, זה יעלה לך 235 שקלים'. לא פחות ולא יותר. הייתי מאושפז חודש וחצי בבית חולים הטיפול עלה לי הון תועפות. 'קופות החולים' לא רק שלא נותנות לנו טיפול מתאים, הן גם אל משתתפות בהוצאות על התרופות.יש לי 11 ילדים בבית.הטיפול הזה, שבסופו של דבר, עלה לי כמו לחתן ילד נוסף".
ציון: "חזרנו בחזרה אל בית החולים.אחרי לחץ מצידנו הם החליטו לעשות לאבא ניתוח מעקפים, במהלכו כרתו לו שלוש אצבעות בכף הרגל. גם זה לא הועיל והמצב המשיך להיות רע. אז קרא לי הרופא והודיע לי כי החליטו לכרות לאבי את שתי הרגליים מעל הברך. היינו נסערים מאוד. לא ידענו מה לעשות. את אבא שלי הרופאים הצליחו לשכנע. הם הפחידו אותו והוא היה מוכן לכל דבר. העיקר לסיים עם הסיפור. אבל אנחנו היססנו. אז פנתה אלי אחת האחיות במחלקה ובסודי סודות נתנה לנו את המספר של דוקטור שוראקי.החלטנו לפנות אליו כאופציה אחרונה,לפני שנחליט על הכריתה.הגענו לפה. חטפו על הראש מדוקטור שוראקי, על שהסכמנו על ניתוח המעקפים. הוא התחיל לטפל בו עם המון המון סבלנות ובעיקר עם אמונה. הרבה אמונה, ובאמת לא עבר זמן רב והמצב התחיל להשתפר. אפילו הרופאים במחלקה שהמליצו על קטיעה מתחילים להודות כי יש שיפור.